העיר שברקיע צפה לה על ענן שחור מדי, גבוה מדי ובעיקר כבד מדי. שניהם ממטירים גשם שוטף של מי ביוב ואשפה על כל מה שאתרע מזלו להמצא מתחתם, ובייחוד על הכפרים הרכובים על ראש עבי הקומולוס, אשר לתושביהם האומללים לא ניתן לרעות בשלווה את ענני הכבשים הצמריים שלהם, שעליהם פרנסתם.
מעת לעת מגיעות משלחות של כפריים זועמים אל העיר, להתלונן, אך איש לא מבין על מה הם מדברים. מזג האויר העירוני נאה תמיד, ורק כמה ענני נוצה נראים בשמים. אין שם כל סימן לאשפה, והאויר צלול, אם כי קר ודליל. הכפריים, חנוקים, קפואים וירוקים מקנאה, חוזרים לבתיהם ללא תוצאות, ומבלים את ימיהם בניקוי וגריפת הזוהמה בעודם מנסים, לשוא, להתחמק מן העיר המעופפת.
יום אחד הם יתקוממו ויעלו על העיר, יבעירו אותה באש, יגרשו את תושביה וישלחו אותה לרחף הרחק מהם, בשמים לא נודעים. רק לאחר מכן הם יגלו שענני הכבשים הצמריים שלהם ניזונים אך ורק מגשמי ביוב ואשפה. אך אז כבר יהיה מאוחר מדי.
השאר תגובה